קלינוקס בע"מ נ' מארקסטיל (2008) בע"מ ואח'

החלטה

בעניין : בקשת רשות להתגונן

1.התובעת הגישה כנגד הנתבעים תביעה בסדר דין מקוצר ע"ס 261,800 ₪, בגין חומר גלם עשוי נירוסטה שסופק לנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), על ידי התובעת בתקופה מחודש יולי 2009 עד פברואר 2010. התביעה כנגד הנתבע 2 (להלן: "הנתבע") הוגשה מכוח ערבות אישית עליה חתם הנתבע ביום 9.2.09 (נספח א' לכתב התביעה) ובמסגרתה ערב באופן אישי לכל חובותיה של הנתבעת כלפי התובעת ללא הגבלה בזמן וללא הגבלה בסכום.

2. לתביעה צורפו חשבוניות לתקופה מיום 29.7.09 עד 31.1.10. לאור האמור לעיל ברור וגלוי כי עילת התביעה מתייחסת לחומרי גלם שסופקו בתקופה מחודש יולי 2009 ואילך ואין כל ממש בטענת הנתבעים לפיה מדובר גם בתביעה בגין סחורה שסופקה קודם לכן.

3.הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו כי גילו מס' חודשים לאחר תחילת ההתקשרות כי הסחורה פגומה וזאת בעקבות תלונות שהתקבלו מלקוחות אצלם הורכבה הסחורה על ידי הנתבעת. טענות הנתבעים נתמכות בתצהירים של בעלי הנתבעת גב' טטיאנה גייסינסקי (להלן: "טטיאנה") והנתבע וכן בתצהירו של מי שהיה מנהל התובעת מחודש ינואר 2008 ועד שפוטר ביום 30.6.09, מר אהוד ורטמן (להלן: "אהוד").

4.הנתבעים מבקשים לקזז מסכום החוב, המפורט בכתב התביעה , נזק ישיר שנגרם להם בגין החלדת הנירוסטה של התובעת לאחר שזו הותקנה אצל 6 לקוחות בסך של 139,93 ₪, כמפורט בנספח א' לבקשת הרשות להתגונן. כמו כן, טוענים הנתבעים לקיומו של נזק נוסף שהינו נזק עקיף המוערך בכ 250,000 ₪ ונובע מירידה בהזמנות ופגיעה במוניטין.

5.היום התקיים דיון בבקשה במסגרתו נחקרו שלושת המצהירים על האמור בתצהיריהם.

אהוד אישר כי פוטר על ידי התובעת, כאשר לטענת התובעת הסיבה להפסקת העבודה היתה חילוקי דעות מקצועיים וחוסר שביעות רצון כמפורט במכתב הפסקת עבודה ת/1.

אהוד אישר כי הנתבע חתם בפניו על כתב הערבות נספח א' לכתב התביעה וזאת כתנאי להגדלת האובליגו של הנתבעת, כמקובל במקרים דומים בנסיבות דומות.

אהוד טען כי התקבלו תלונות רבות מלקוחות התובעת לגבי סחורה פגומה כאשר ניטען כי הנירוסטה מחלידה אחרי חצי שנה - שנה, אולם באף אחד מן המקרים הוא לא ראה בעצמו את הפגם, שכן היה עסוק בהצלת העסק של התובעת בתקופה בה היה משבר גדול של התעשיה בארץ.

6.טטיאנה אישרה כי הנתבעים גילו לפני חודש אוגוסט 2008 שיש סחורה פגומה אולם המשיכו להזמין סחורה מן התובעת כיוון שלא כל הסחורה היתה פגומה וכיוון שנציג התובעת הבטיח לפצות את הנתבעת. כאשר נשאלה טטיאנה לגבי חשבוניות שצורפו לבקשת הרשות להתגונן וקדמו לתקופה נשוא התביעה , הסבירה טטיאנה כי לא תמיד תאריך החשבונית תואם את מועד אספקת הסחורה. בנוסף טטיאנה הסבירה כי הנתבעת שילמה חשבוניות של התובעת לאחר גילוי הפגם בסחורה. כיוון שאהוד הבטיח שישולם פיצוי והעניין יוסדר לאחר שהבעלים של התובעת, ששוהה בטורקיה, יגיע לביקור בישראל. טטיאנה הסבירה כי אין לה מסמכים בכתב מהלקוחות של הנתבעת לתמיכה בטענות שהועלו בדבר קיומם של נזקים, שכן כל ההתנהלות מול הלקוחות היתה בע"פ ולא הגיעה לכדי התנהלות משפטית.

7.הנתבע הודה כי קרא את מסמך הערבות עליו חתם והבין על מה הוא חותם ומשכך שמט את הקרקע תחת טענת ההגנה שהעלה ממסגרת תצהירו לפיה הוטעה לגבי משמעות כתב הערבות עליו חתם. בשלב הסיכומים חזר בו ב"כ הנתבעים מטענה זו, אולם טען כי הערבות חלה רק לגבי סחורה שנרכשה לאחר תאריך החתימה על כתב הערבות 9/2/09.

כיוון שקבעתי כי התביעה מתייחסת אך ורק לסחורה שנרכשה מחודש יולי 2009 ואילך, אני דוחה גם טענה זו, וקובע כי אם וכאשר התביעה כנגד הנתבעת תתקבל, יהיה על הנתבע לשלם באופן אישי כל סכום תחוייב הנתבעת מכוח כתב הערבות נספח א' לכתב התביעה.

8.הנתבע הסביר כי הקים ביום 25.2.10 חברה ששמה מארקסטיל (2010) בע"מ לאחר שהסדיר חוב שהיה ערב לתשלומו והתאפשר לו לפתוח חשבון בבנק.

הנתבע הסביר כי זו הסיבה שהחברות הקודמות שנושאות את השם מארקסטיל, לרבות הנתבעת, לא נרשמו על שמו אלא על שמה של טטיאנה.

9.בגמר חקירתם של המצהירים סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ.

10.הצדדים חלוקים בשאלה המשפטית, האם מערכת היחסים העסקית שהתקיימה בין התובעת לבין הנתבעת בתקופה נשוא התביעה מהווה עיסקה אחת, כפי שטוענים הנתבעים, או שמא מדובר ברצף של עיסקאות בהעדר הסכם מסגרת, כפי שטוענת התובעת.

בשלב זה לא אוכל לקבוע באופן פסקני כי ניתן לדחות קיומה של טענת הגנה אפשרית של הנתבעים לפיה מדובר בעיסקה אחת.

במסגרת כתבי הטענות שבפניי, לא התייחסו הצדדים לשאלה זו והעניין עלה לראשונה בשלב הסיכומים. יחד עם זאת, עיון בכתב התביעה מאפשר לבסס טענה אפשרית, בדבר קיומו של הסכם מסגרת בע"פ על בסיסו רכשה הנתבעת סחורה מהתובעת.

כך עולה, מקריאת סעיפים 6-11 לכתב התביעה, היוצרת את הרושם כי מדובר במערכת עסקית אחת שהתקיימה משנת 2008 ועד תחילת 2010. חיזוק נוסף למסקנה זו מתקבל מן העובדה כי התובעת לא טרחה כלל לציין שההתקשרות בשנת 2008 לא היתה מול הנתבעת